הכנסייה הקתולית היא אולי אחד מהתאגידים הוותיקים בעולם – כך שאולי זה לא צריך להפתיע שבעידן הנוכחי של שלטון התאגידים, גם היא הצליחה לחזור לגדולה. את התהליך הזה התחיל האפיפיור לאו ה-14 בתחילת המאה ה-22.

הוא זיהה שממשלות אירופה מתחילות לקרוס ושהכח עובר אל תאגידי הענק, והחליט להפוך את הכנסייה לכח עסקי ופוליטי בזכות עצמו. שירותי הדת נהיו מזמינים ואטרקטיביים מתמיד – וגם, ללא ספק, רווחיים. עד היום ניתן לראות ברחבי העולם את תאי הווידוי האוטומטיים, שמספקים מחילה מחטאים תמורת העברה בנקאית קטנה וללא כל צורך בכומר מוודא.

אבל בזה לא נגמר פועלו של לאו ה-14 – הוא הצליח ליישב את הקונפליקט ארוך השנים של הכנסייה הקתולית עם הכנסייה האורתודוקסית. האפיפיור הצטער באופן רשמי על החרבתה של קונסטנטינופוליס בידי הצלבנים, והפטריארך קיריל אוליאנסקי הכריז שהוא מכיר בסמכותו של האפיפיור כשליט כל הנוצרים.

אם כן, מאז לאו ה-14 חלפו מאה שנים. הכנסייה צמחה והפכה לכח הפוליטי המרכזי באירופה, ואחד הגדולים בעולם כולו. אבל התקופה האחרונה אינה קלה. אנשים עוזבים את הדת לטובת הנאות גשמיות, וכוחה של הכנסייה מתחיל להחלש. ומנגד, הרשת, אותה רשת שעזרה לכנסייה לצמוח, שבה לאו ה-14 השתמש להפצת אהבת האל ברחבי העולם – נהייתה גדולה מדי ועצמאית מדי. כעת אף אחד לא שולט בה יותר, אבל כל הכח בידיה. אחת האסכולות התיאולוגיות שהתפתחו בכנסייה בתקופה האחרונה גורסת שבתוך הרשת קיימת תודעה עצמאית, ושהתודעה הזו היא לא אחר מהאנטיכרייסט. זאת הייתה אסכולה איזוטרית למדי, אבל האפיפיור הנוכחי, אפיפיור איגנטיוס, אימץ אותה בתור הדוקטרינה הרשמית של הכנסייה.

דבר נוסף שמטריד את הכנסייה הקתולית אלה הפסיונים – אנשים עם יכולות מנטליות יוצאות דופן שהתחילו להופיע ברחבי העולם בעשורים האחרונים. רבים בכנסייה חושבים שהפסיונים הללו הם יצירי השטן. תחת האפיפיור איגנטיוס, משאבי כנסייה רבים הושקעו בניסויים סודיים על הפסיונים שנערכים במעבדות תת-קרקעיות בקריית הוותיקן – אם כי השמועות על הניסויים הללו מתפשטות יותר ויותר.